ניתוחי הגדלת חזה ורשלנות רפואית 

מאת : עו"ד מני ארבל
אשה עברה ניתוח קוסמטי להגדלת חזה. מבדיקה רפואית שנערכה לה כששה חודשים לאחר הניתוח עולה התוצאה הבאה: גודל השתלים שהושתל לה שונה מהגודל שסוכם עמה עובר לניתוח ואשר נרשם ע"י הרופא עובר לביצוע הניתוח, צורת השדיים מלבנית ואינה טבעית, קיימות צלקות באורך 10 ס"מ שהנן ארוכות, מכוערות ובולטות, ישנו חוסר תחושה בפטמות ובשדים.
כתוצאה מכל אלו מתלוננת האשה כי לאחר הניתוח היא מרגישה שהפגם האסתטי והאנטומי מפחית מערכה הנשי. היא מגיבה בדיכאון, בזעם, בהסתגרות ומרגישה כאילו עולמה חרב עליה ובעקבות זאת חלה התערערות היחסים עם בעלה.
לניתוח לא קיים דו"ח ניתוח מסודר ולא ניתן להבין מהכתוב מה גודל השתלים שהיו אמורים להשתיל. כמו כן לא מפורט דבר בקשר למהלך הניתוח.
האשה טוענת כי הרופא בצע עבודה לא מקצועית ורשלנית ועל כן הוא אחראי לנזקים שנגרמו לה ומעוניינת לתבוע אותו.

רשלנות:
האשה טוענת כי הרופא פעל ברשלנות וכפועל יוצא מכך נותרה עם נכויות בתחומים האסתטי - פלסטי ובתחום הנפשי.
ראשית יש לבדוק האם אכן פעל הרופא ברשלנות. לא כל תוצאה לא רצויה היא תוצאה של רשלנות רפואית. יש לזכור כי במקרים רבים ישנם גורמים שאינם בשליטתו של המנתח אשר משפיעים על התוצאה המתקבלת לבסוף. כמו כן, טעות עשויה לקרות אלא שלא כל טעות בשיקול דעת היא רשלנות. בעניין זה אמר בית המשפט העליון כב' השופט חיים כהן בע"א 235/50 אלהנקרי ואח' נ' פולק ואח' , פ"ד יד 2497 בעמ' 2500 : "... הרופא אינו מבטח, וכשהוא מקבל על עצמו טיפול פלוני, אין הוא מבטיח הצלחתו. מדע הרפואה עוד איננו מדע מדוייק, ואין לחזות מראש סיכונים מסיכונים שונים הנעוצים בסגולותיו הפיסיות או הנפשיות של החולה והעלולים להביא לידי תקלה או כשלון בשעת הטיפול הרפואי, אף אם הרופא נזהר כדבעי ופעל לפי כל כללי אמנות הרפואה. ... כללו של דבר: לא כל תקלה או כשלון תוך כדי טיפול רפואי מסתבר כמעשה רשלנות דוקא...".
אם כך, האם הטיפול שניתן לאשה מהווה רשלנות? כדי להוכיח רשלנות יש להוכיח כי: קיימת כלפיה חובה, שהופרה, שנגרם נזק עקב ההפרה וקים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק.
לגבי חובת הזהירות, כבר נקבע ע"י בהמ"ש כי מעצם טיבם של יחסי רופא חולה, מתקיים היסוד של חובת זהירות מושגית - ע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר קרול ואח' (פ"ד נ 3 (784). נשאלת השאלה האם ישנה גם חובת זהירות קונקרטית - האם אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את הנזק, ע"א 145/80 ועקנין נ' עיריית בית שמש ואח' פ"ד לד 1 113 . האם בנסיבות המקרה, הרופא היה צריכים לצפות את הנזק לאשה? האם קיים קשר סיבתי בין פעולות הרופא לנזק שנגרם לאשה? ברמה העקרונית נכון לקבוע כי רופא יכול וצריך לצפות את התרחשות נזק כתוצאה מטיפול רפואי שכן הוא זה שאמון על ביצוע הטיפול, והוא מודע לסיכונים - תא' 8139/01 (שלום ראשל"צ) נסימה מרינה נ' ד"ר פלמן גורג' ואח'.

לניתוח קוסמטי מהסוג שבוצע, קיימים סיכונים. ביניהם לדוג' זיהום, דימום, דחיית השתל, חוסר תחושה, אסימטריה, הצטלקות. וכאמור לא כל מקרה בו התממש הסיכון נובע מהתנהלות רשלנית של הרופא המנתח.
כדי לענות על השאלה יש להעזר במומחה רפואי מטעם המנותחת אשר יחווה דעתו על הטיפול שקיבלה. מומחה בתחום הפלסטיקה יחווה דעתו האם הניתוח תוכנן ע"י המנתח בצורה מקצועית וסבירה, האם הניתוח בוצע בצורה מקצועית והאם התוצאות שנגרמו נובעות מרשלנות או שהן תוצאה לא רצויה שהנה במסגרת הסיכונים האפשריים של ניתוח ואינן נובעות מרשלנות המנתח.
נניח שבמקרה שלנו קבע המומחה רפואי בתחום הפלסטי כדלקמן: הניתוח לא תוכנן ולא בוצע כנדרש, כך לא הושתלו שתלים בגודל שנקבע. כמו כן, החיתוך היה נרחב מהנדרש והשאיר צלקות גדולות מידי שאינן מוצדקות בכזה סוג של ניתוח (וזאת שכן מדו"ח הניתוח לא ניתן ללמוד דבר שיסביר את הצורך בחיתוך נרחב), פיתוח השתלים לא נעשה למרכז מה שגרם לצורה מלבנית ולא טבעית של השדים.
קביעות אלו משמען שהרופא המנתח לא פעל בצורה מקצועית. הרופא היה צריך לצפות שאי תכנון הניתוח כנדרש יגרום לנזק. הרופא היה צריך לצפות שביצוע חתכים גדולים מידי מהנדרש ישאיר צלקות נרחבות, הרופא היה צריך לצפות שפיתוח השתלים שלא למרכז יעוות את צורתם. והרופא הוא שניתח את האשה ושלט בכל התהליך ויש קשר סיבתי בין פעולותיו במהלך הניתוח לנזק שנגרם לאשה.
באופן דומה יש לבדוק את התחום הנפשי, שם תעזר האשה במומחה פסיכיאטר כדי לבדוק האם כתואה מרשלנות המנתח בביצוע הניתוח נגרם גם נזק נפשי, כלומר האם הנזק הנפשי נגרם כתוצאה מרשלנות המנתח בביצוע הניתוח או מסיבה אחרת שאינה קשורה לניתוח עצמו כגון דפוס אישיות מסויים ופגיעה בדימוי הגוף בטרם הניתוח. בעניין זה ראוי להזכיר את האפשרות שהמנותחת סובלת מהפרעה דיסמורפית ( עיוות בתפיסת הגוף( . הרופאה מכירה במקרים של אנשים אשר מרבים לעבור ניתוחים פלסטיים מתוך תקווה שאלו ישפרו את חייהם. לרוב נמצא כי אנשים אלו לא יהיו מרוצים מן ההופעה החיצונית שלהם. מדובר במקרים שמביאים לעיסוק יתר אובססיבי בליקוי קוסמטי מינורי ולתלונות גופניות שונות אשר אין להן בסיס רפואי מוצק. על פי הספרות הרפואית, בהפרעה זו מדברים על 3 אלמנטים: עיסוק יתר בדימוי מדומה או מינורי, הפרעה מנטאלית בשל עיסוק היתר הכפייתי באותה הפרעה וליקוי תפקודי. הפרעה זו קיימת אצל אחוז מסויים באוכלוסיה ובאחוז גבוה יותר בקרב המנותחים הפלסטיים. ולכן המומחה בתחום הפסיכיאטרי יבדוק האם האשה שנותחה סובלת מנכות נפשית כדוגמת דכאון ופגיעה נרציסטית כתוצאה מרשלנות המנתח או שמקור הבעיה בתחום הנפשי הוא באישיותה לדוג' הפרעה דיסמורפית של הגוף שאינה קשורה כלל לניתוח שעברה (או שילוב של השניים).
במקרה שיוכח כי הנזקים בתחום הנפשי ובתחום הקוסמטי - פלסטי הנם תולדה של רשלנות הרופא המנתח, תעמוד לאשה כלפיו עילה ברת פיצוי של רשלנות רפואית.
עוד יש להזכיר את נושא היפוך נטל הראיה. לרוב, על התובע להוכיח את תביעתו שכן הכלל הבסיסי הוא "המוצתיא מחברו עליו הראיה". עם זאת, קיימים מקרים בהם יתקשה התובע להוכיח את התקיימות יסודות עוולת הרשלנות שכן כל השליטה על התהליך הרפואי היתה בידי הרופא המנתח ואם הרישומים הרופאיים אינם מלאים, לא יוכל התובע לדעת בדיוק מה נעשה לו ועל כן לא יוכל לדעת מה בדיוק גרם לנזק. במקרים מסוג זה כבר נקבע בפסיקה (ע"א 6948/02 פטנה אדנה נ. מ"י פ"ד נח (2) 535) כי העדרן של רשומות רפואיות המונע מתובע לברר ולהוכיח את העובדות הנוגעות לטיפול שקיבל ולמצבו הבריאותי במהלך אותו טיפול, גורר את העברת נטל השכנוע לגבי אותן עובדות אשר לו היו רשומות רפואיות כנדרש היה קל לבררן, אל כתפי הרופא או המוסד הרפואי.
בענינה של האשה המנותת העדרו של דו"ח ניתוח מסודר בו מולאו פרטים לגבי אופן ביצוע הניתוח ומהלך הניתוח, מונע את האפשרות לברר מה בדיוק נעשה בזמן הניתוח, מדוע טעה הרופא בגודל השתלים שהשתיל, מדוע נעשו חתכים גדולים במיוחד וכד'. כתוצאה מכך, יעבור הנטל הראיתי על הרופא המנתח, והוא זה שידרש להוכיח כי לא התרשל בביצוע הניתוח.

כל האמור הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי, כל הסתמכות על האמור הינה באחריות המסתמך ודעתו בלבד. בכל מקרה מומלץ לקבל יעוץ פרטני מעו"ד המתמחה בתחום.